החלטה בתיק ע"א 1896/06

עניינה של החלטה זו בשאלת נאותות ההליך, דהיינו מהי הדרך הנאותה לתקוף את החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט דן מור) מיום 27.2.06 בבש"א 151053/06 ובבש"א 151044/06 (להלן: " ההחלטה") שדחתה את בקשת המערערת להאריך מועד להגשת תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד המשיבות. במילים אחרות: האם ההחלטה תסווג כ"החלטה אחרת" או כ"פסק-דין" לעניין הזכות לערער עליה.

1.                    הרקע

(א)                ביום 30.3.04 הגישה המערערת תובענה לבית משפט זה (להלן: " התובענה הראשונה") ועתרה לסעד המצהיר ששומת היטל השבחה שבה חויבה היא נטולת תוקף, בטלה, ועל המשיבה 1 לערוך שומה חדשה.

(ב)                 המשיבות הגישו בקשה למחיקת התובענה הראשונה על הסף בטענת חוסר סמכות עניינית (להלן: " בקשת המחיקה").

(ג)                  בית המשפט (כבוד השופט שמואל ברוך) נעתר לבקשת המחיקה, ומחק את התובענה על הסף (להלן: " פסק הדין"). בית המשפט קבע שהיה על המערערת להשיג על השומה בדרך הקבועה בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התכנון והבניה") ולהשיג על היטל ההשבחה באמצעות ערעור לבית משפט השלום.

(ד)                 המערערת הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי הדרך הנכונה להשיג על היטל ההשבחה היא לערער עליו לבית משפט השלום, אך הוסיף כי אם תימצא למערערת עילה טובה לכך, תוכל לפנות לבית משפט השלום בבקשה להארכת מועד והוא שיחליט בה.

(ה)                ביום 10.1.06 הגישה המערערת לבית משפט קמא "בקשה להארכת מועד להגשת תובענה - המרצת פתיחה".

(ו)                  ביום 27.2.06 דחה בית משפט קמא את הבקשה בקובעו שלא התקיים טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על החלטה זו מבקשת המערערת להשיג בערעור דנא, והגישה ערעור בזכות.

(ז)                  בדיון מקדמי שנערך לפני ביום 20.9.06 העליתי את שאלת נאותות ההליך, והוריתי לב"כ המערערת להודיע לבית המשפט מדוע הוגש ערעור בזכות ולא בקשת רשות לערער. ב"כ המערערת הגיש הודעה. ב"כ המשיבות הגישו תגובתן, וזו העת להכריע.

2.                    טענות הצדדים

(א)                לטענת המערערת עסקינן בפסק דין בהיותו מסיים את המחלוקת בין הצדדים. החלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה להארכת מועד סיימה את הדיון בבקשה החדשה שהגישה, ולכן לשיטת המערערת, יש לראותה כפסק-דין. לחלופין עותרת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער, לראות בערעור בקשת רשות לערער, ולדון בבקשת הרשות לערער כבערעור עצמו.

(ב)                 המשיבות טוענות שעסקינן בהחלטה אחרת על-פי הסיווג שקבעה ההלכה הפסוקה. עוד טוענות המשיבות שהמערערת לא הצביעה על טעם מיוחד להארכת מועד, ואין להעתר לבקשתה.

3.                    דיון והכרעה

(א)                לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי שעסקינן בהחלטה אחרת שהדרך להשיג עליה היא בקשת רשות לערער. לית מאן דפליג שהמערערת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תובענה שבמסגרתה ביקשה להשיג על היטל השבחה. ודוק: אין בהכתרת הבקשה בכותרת " בקשה להארכת מועד להגשת תובענה - המרצת פתיחה" כדי לשנות ממהותה - השגה על שומת היטל השבחה כנדרש בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. השופט ברוך קבע שהיה על המערערת להשיג על השומה בדרך זו, ובית המשפט העליון אישר את נימוקיו.

(ב)                 לגבי ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד להגיש ערעור נקבע:

" החלטה, הדוחה בקשה לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד, ל'החלטה אחרת' תיחשב, אף-על-פי שהדיון תם ונשלם . . . והוא הדין בהחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשה לדיון נוסף. בכל המקרים הללו מדובר, מבחינה מהותית, ב'החלטות ביניים', שהערכאה הדיונית מחליטה בהן לאחר מתן פסק הדין, והערכאה הערעורית עשויה להחליט בהן אף לפני שהתחילה לדון בעניין גופו, ואולי אפילו היא לא תתחיל בעטיין לדון בעניין גופו." (ע"א 34/89 גלצר נ' גלצר, פ"ד מג(1) 329, 332 (1989)).

            עסקינן אפוא בהחלטה אחרת שהדרך לתקיפתה היא הגשת בקשת רשות לערער.

(ג)                  אין בידי להעתר לעתירתה החלופית של המערערת להאריך מועד להגשת בקשת רשות לערער. הודעת המערערת, שבמסגרתה התבקשה הארכת מועד, לא נתמכה בתצהיר, ולא פורט בה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. ממילא לא ניתן להפוך ערעור בזכות לבקשת רשות לערער (בש"א 4318/98 חברת חלקה בגוש 6043 בע"מ (בפירוק מרצון) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - חולון, פ"ד נב(3) 877, 880).

(ד)                 עם זאת, אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמערערת להגיש בקשה להארכת מועד כדין להגשת בקשת רשות לערער.